<h1>אבודרהם ברכת אבל</h1>
<h2>דף יד.</h2>
ומה שנהגו להשליך העפר והצרורות בקבר המת מכל צד, לאחר שנקבר, יש אומרים, שלא תאמר הארץ למת אין עפר גופך משלי. ואנו רואים כי האדם מארבע פינות העולם הוא, כדאמרינן בפרקי דרבי אליעזר, התחיל הקדוש ברוך הוא מקבץ עפרו של אדם מארבע פינות העולם, אמר הקדוש ברוך הוא, שאם ילך האדם מן המזרח, ויגיע קיצו ליפטר מן העולם, שלא תאמר הארץ אין עפר גופך משלי, חזור למקום שנבראת. אלא ללמדך שבכל מקום שאדם הולך ובא, והגיע קיצו להפטר מן העולם, משם הוא עפר גופו, ולשם הוא חוזר לעפר, שנאמר (בראשית ג', י"ט) כי עפר אתה ואל עפר תשוב. והנכון שנהגו כן, כדי להראות שהכל זכו בקבורתו, ועל דרך שאמרו רבותינו ז"ל מה הקדוש ברוך הוא קובר מתים שנאמר (דברים ל"ד, ו') ויקבור אותו בגי אף אתה עשה כן.
<h2>דף מה:</h2>
ומה שרוחצין ידיהם כשבאים מבית המת או מבית הקברות, אפשר הוא משום נקיות. ויש אומרים, שהוא לרמוז למה שנאמר (דברים כ"א, ז') ידינו לא שפכו את הדם הזה, כלומר שידינו נקיות ממיתתו, כי לא הרגנוהו, כי בחטאו מת. ורבינו האי כתב, נטילת ידים לבתר הכי ליכא, אלא למי שנשאו במטה. וכתב הרמב"ן, ובמקומות הללו נהגו לקנח בעפר, ולתלוש עשב מן המחובר לאחר קדיש, ולרחוץ ידיו במים, ואומרים שהם רומזים ליצירת האדם, כענין שאמרו בהגדה, ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש ומן העפר וגו' (במדבר ה', י"ז) למה מים ועפר, מפני שתחילתה מן המים וסופה לעפר, ולפיכך נבדקת במים ובעפר, אם היא טהורה כברייתה, ואם לא, חוזרת לעפרה. וכן המים והעפר אלו רמז ליצירה ולמיתה הם, והעשב רמז לתחית המתים, כענין ויציצו מעיר כעשב הארץ. (תהלים ע"ב, ט"ז). ומפי אחד מרבותי שמעתי שקבלה בידו, שהוא לטהרת הטומאה, לומר שאין טומאה זו נטהרת אלא בכעין ג' דברים הללו, במים, ואפר פרה, ואזוב. וזה טעם יפה, עד כאן דבריו. וכתוב בתשובת הגאונים, מה שמקנחים ידיהם בעפר לאחר שקוברים המת, דבר זה אין עושין אותו בכאן, אלא שמא נהגו שם לעשותו, כדי להפסיק מדבר מיתה.
